המקאם הערבי
מקאם הוא יותר מסולם. הוא דרך ליצור מנגינה: סולם, המשפטים המוזיקליים שנלווים אליו בדרך כלל, המעברים למקאמאת אחרים שהוא מתיר, הקישוטים שלו ותחושת היופי שלו. העמוד הזה מקבץ את מה שהמקורות שלנו אומרים על המקאם הערבי כשיטה; מפת המקאמים מראה כל מקאם ומה מחבר אותו לאחרים.
המקאמאת הערביים במפת המקאמים ←
סולם, דרך ואופי
MaqamWorld מתאר את המקאם הערבי כשיטה של סולמות, משפטים מלודיים מקובלים, אפשרויות מעבר, טכניקות קישוט ומוסכמות אסתטיות, שיחד יוצרים מסגרת מלודית ומסורת אמנותית. המהלך שהמנגינה עושה בתוך המסגרת הזאת, מולחנת או מאולתרת, נקרא סַיְר (سير), הדרך שלה.1,2
למקאם אין מקצב או משקל משלו: הוא קובע את הצלילים ואת התנועה של המנגינה ביניהם, לא את הזמן שלה.3
הג׳ינס, אבן הבניין
ג׳ינס (ברבים אג׳נאס; פירוש המילה: סוג) הוא קטע של שלושה, ארבעה או חמישה צלילים. הוא היחידה המלודית הבסיסית של המוזיקה הערבית: מקאם הוא דרך בין אג׳נאס. ג׳ינס מוגדר על ידי המרווחים שלו, שנשארים זהים על כל צליל שממנו הוא מתחיל, והם שנותנים לו את אופיו.3,4,5
לשלושה מצליליו יש שמות. הטוניקה (קַרַאר, וגם רֻכּוּז) היא המקום שבו המנגינה נחה, ובדרך כלל הצליל הראשון של הג׳ינס. הע׳מאז הוא הצליל המודגש ביותר אחרי הטוניקה, וממנו בדרך כלל מתחיל הג׳ינס הבא. הצליל המוביל (חַסַּאס) הוא הצליל שממש מתחת לטוניקה. הצלילים מן הטוניקה ועד הע׳מאז הם הסולם הבסיסי של הג׳ינס; רוב האג׳נאס משתמשים גם בצלילים שמחוצה לו, מתחת לטוניקה ומעל הע׳מאז, ויחד איתם הם יוצרים את הסולם המורחב שלהם.4,5
MaqamWorld מתאר 24 אג׳נאס. לפי גודלם:4
- 3 צלילים
- מסתעאר مُستعارסיכא سيكاه
- 4 צלילים
- ביאתי بياتيחג׳אז حجازחג׳אז מרצע حجاز مرصّعכרד كُردלאמי لاميעג׳ם אעלא عجم اعلىראסת אעלא راست اعلى
- 5 צלילים
- עג׳ם عجمעג׳ם מרצע عجم مرصّعאת׳ר כרד أثر كُردג׳הארכאה جهاركاهנהאונד نهاوندנכריז نكريزראסת راستסאזכאר سازكار
- בלי גודל קבוע
- חג׳אז כאר حجاز كارמח׳אלף שרקי مخالف شرقيנהאונד מרצע نهاوند مرصّعצבא صَباצבא דלנשין صَبا دَلَنشينצבא זמזם صَبا زَمزَمסיכא בלדי سيكاه بلدي
המקורות חלוקים ברשימת האג׳נאס, בשמותיהם ובגודלם; רובם מסכימים על תשעה אג׳נאס בסיסיים, שהם גם משפחות המקאמאת העיקריות.3
איך בנוי מקאם
הסולם של מקאם הוא שניים, לפעמים שלושה, אג׳נאס השלובים זה בזה. הג׳ינס הראשון מתחיל על הטוניקה של המקאם; השני מתחיל על הע׳מאז של הראשון, בדרך כלל הצליל האחרון שלו, ושלישי על הע׳מאז של השני. מן האג׳נאס האלה המקאם מקבל את המרווחים שלו, את ההתנהגות המלודית שלו ואת מצב הרוח שלו.1,2
לרוב סולמות המקאם יש שבעה צלילים שחוזרים באוקטבה, הג׳וַאבּ (جواب); מעטים נמשכים מעבר לצליל השמיני, ובמעטים הצליל השמיני אינו האוקטבה של הראשון.1,2
הג׳ינס העליון יכול להתחיל על הצליל האחרון של התחתון או על הצליל שאחריו, והשניים יכולים לחפוף; בסולם יש לעתים קרובות גם אג׳נאס משניים על צלילים אחרים. לחלק מן המקאמאת, ובהם ראסת, נהאונד וחג׳אז, יש שני סולמות או יותר.3
משפחות
המקאמאת מקובצים למשפחות לפי הג׳ינס הראשון שלהם, השורש (ג׳ינס אל־אַצְל), שהוא שקובע יותר מכל את אופיו של מקאם. משפחה נקראת על שם ג׳ינס השורש שלה; המקאם הנפוץ ביותר בה נושא בדרך כלל אותו שם, והאחרים, כל אחד עם ג׳ינס עליון משלו, הם הענפים שלה.1,2
- משפחת ראסת راست
- ראסת راستמאהור ماهورסוזנאכּ سوزناكסאזכאר سازكارדלנשין دلنشينכרדאן كردانיכאה يكاهסוזדלארא سوزدلارا
- משפחת סיכא سيكاه
- הזאם هزامסיכא سيكاهסיכא בלדי سيكاه بلديראחת אלארואח راحة الأرواحעראק عراقבסתה נכאר بستة نكارמסתעאר مستعارאוג׳ עראק أوج عراق
- משפחת ביאתי بياتي
- ביאתי بياتيשורי شوريחסיני حسينيמחיר محير
- משפחת חג׳אז حجاز
- חג׳אז حجازחג׳אז כאר حجاز كارזנג׳ראן زنجرانשד ערבאן شد عربانשהנאז شهنازסוזדל سوزدل
- משפחת נכריז نكريز
- נכריז نكريزנוא את׳ר نوا أثرאת׳ר כרד أثر كرد
- משפחת נהאונד نهاوند
- נהאונד نهاوندפרחפזא فرحفزاנהאונד מרצע نهاوند مرصعעשאק מצרי عشاق مصري
- משפחת כרד كُرد
- כרד كردחג׳אז כאר כרד حجاز كار كرد
- משפחת עג׳ם عجم
- עג׳ם عجمעג׳ם עשיראן عجم عشيرانשוק אפזא شوق أفزا
MaqamWorld מונה חמישה מקאמאת שאינם חולקים את הג׳ינס הראשון שלהם עם אף מקאם אחר, ולכן אינם שייכים לשום משפחה: ג׳הארכאה, לאמי, צבא, צבא זמזם וסיכא בלדי.1,2
רבעי טון, בכתב ובנגינה
סולמות המקאם הערבי אינם מכוונים לשנים־עשר חצאי הטון השווים של המוזיקה המערבית. מאז בערך תחילת המאה העשרים הם נכתבים בחלוקת האוקטבה ל־24 צעדים שווים ובעיגול כל צליל לרבע הטון הקרוב: חצי במול (כמו ב־E½♭) מנמיך צליל ברבע טון, וחצי דיאז מגביה אותו ברבע טון. חצאי הבמול הנפוצים ביותר הם על מי ועל סי, ופחות על לה; חצאי דיאז נדירים.3,6
הכתיב הזה הוא מוסכמה. נגנים שכותבים חצאי במול עדיין מנגנים הבדלים דקים יותר שעוברים מפה לאוזן, והאינטונציה המדויקת של מקאם משתנה עם התקופה והאזור, כמו מבטא בדיבור; משום כך לומדים מקאמאת בעיקר בהאזנה.3
מקאמאת בלי רבעי טון, כמו נהאונד ועג׳ם, אפשר לנגן בפסנתר, אם כי בלי האינטונציה הדקה שלהם; האחרים צריכים עוּד, כינור, נאי, קאנון או כלי אחר שיכול לגוון את הגובה שלו.3
מעבר בין מקאמאת
המעבר מג׳ינס או ממקאם אחד לאחר הוא מודולציה (אִנְתִקַאל), ונקודת המוצא הרגילה שלה היא הע׳מאז. יצירה ארוכה יכולה לעבור דרך מקאמאת רבים, ובדרך כלל היא חוזרת לזה שבו התחילה; מודולציה עדינה יותר נשארת במקאם ומעבירה את המשקל מג׳ינס אחד לאחר. אילו מעברים נשמעים נכון קובעת מסורת ותיקה: היא מתועדת בספרות, אך נלמדת בעיקר בהאזנה.3,5
מצבי רוח
לעתים קרובות אומרים שכל מקאם נושא מצב רוח: ראסת גאווה וכוח, ביאתי חיוניות ושמחה, סיכא אהבה, צבא עצב, חג׳אז המדבר הרחוק. ויקיפדיה, שמביאה את הדוגמאות האלה, מציינת גם שאין עליהן הסכמה, ושנעשה בנושא מעט מחקר רציני.3
בתפילה ובשירה הדתית
התפילה היהודית הספרדית הולכת לפי שיטת המקאמאת: בכל שבוע החזן בוחר את מקאם התפילות, לפי פרשת השבוע או לפי מצב הרוח של הקהל.3
ויקיפדיה בערבית מציינת את השימוש הרחב בו בשירה הדתית: קריאת הקוראן, הקריאה לתפילה והשירה הסופית, שבהן ביאתי נשמע יותר מכל, ואחריו ראסת וצבא.6
שכנים
אותם שמות עוברים גם במקאם הטורקי, שיש לו תאוריה משלו: הצעדים שלו נספרים בקומות, תשע לטון שלם.1,7
גם הדסתגאהים הפרסיים מתיישרים עם מקאמאת ערביים: שור ואבועטא עם ביאתי, מאהור וראסתפּנג׳גאה עם עג׳ם, סהגאה עם סיכא ועראק, צ׳הארגאה עם חג׳אז כאר.8